יופי ופרקטיות בעולם העיצוב: מסע בין אסתטיקה לפונקציונליות

מהו יופי בעיצוב ומה הקשר בינו לבין שימושיות?

במילים אחרות, מה יותר חשוב, שהכורסה שבחרנו לסלון תהיה פריט עיצוב יפהפה, או שנוכל "להיזרק" עליה בנוחות כשאנחנו מתאוששים מסופ"ש עמוס? שאלה זו מהדהדת בעולם העיצוב מאז ומתמיד ומשקפת את הדיאלוג המתמשך בין אסתטיקה לפרקטיקה.

"היופי הוא בעיני המתבונן," אומר הפתגם העתיק, אך בעולם העיצוב היופי הוא גם בחוויית המשתמש. מסע לשורשי התפיסה הזו מוביל אותנו ליוון העתיקה, שם נולד הרעיון שיופי אמיתי משלב בתוכו גם תכלית ומטרה, תפיסה שאנחנו מוצאים רלוונטית גם היום, בתיאוריות עיצוב עכשוויות.

קוטור עם כיסים: הדיאלוג בין צורה לתפקוד

יופי ופונקציונליות בעולם העיצוב הם כמו זוג בלתי אפשרי בקומדיה רומנטית: תמיד מתווכחים, אבל איכשהו משלימים זה את זה. יופי בעיצוב אינו מתמצה רק במונחים ויזואליים, אלא מקבל משמעות רחבה יותר דרך הקשר הרגשי והחווייתי שהוא יוצר עם המשתמש. פריטים פשוטים, כמו אבן שנמצאה על חוף הים וניתנה במתנה, עשויים להפוך ליפים ומשמעותיים בזכות הזכרונות והרגעים שהם נושאים. היופי שלהם אינו נעוץ במראה, אלא בסיפור ובתחושות שהם מעוררים. כך, יופי בעיצוב – כמו בחיים – אינו רק מה שהעין רואה, אלא מה שהלב מרגיש. עיצוב הוא חוויה סובייקטיבית שמחוברת לזיכרונות ולמשמעות, ומשאירה חותם עמוק גם הרבה אחרי שהמראה עצמו נשכח.

ומה לגבי פונקציונליות? כאן טמון האתגר האמיתי: בבית, המקום שבו אנחנו מחפשים נוחות וביטחון, הציפייה היא לפתרונות שמרגישים טבעיים ונכונים. יחד עם זאת פונקציונאליות היא לא השיקול היחיד. בדיוק כמו שאנחנו מוכנים לנעול נעלי עקב או ללבוש שמלת קוטור שלא בהכרח נוח להלך בהם, גם בעיצוב החללים שלנו- הבחירה היא סובייקטיבית. יהיו פעמים שהנוחות והפרקטיות יהיו השיקול העיקרי, למשל כשיש ילדים, או בדירה שהיא מקום זמני עבורנו. לעומת זאת יהיו נסיבות שבהן לא נתפשר על הסטייל ונרצה פריט חד-פעמי שמדבר אותנו. 

אם אפשר לייצר כיסא ב-10 דקות, למה להשקיע בו 10 שעות?

המהפכה התעשייתית חוללה שינוי משמעותי בתפיסת העיצוב והפרקטיקה, כאשר הכניסה את הייצור ההמוני לעולם העיצוב והביאה איתה את השאלה: "אם אפשר להשיג תוצאה סבירה במינימום זמן ומאמץ, למה להשקיע שעות ארוכות?" המעבר מעבודת יד לייצור תעשייתי שם את הדגש פחות על יופיו של המוצר, אלא על יעילות התהליך. כך נוצר השילוב בין פרקטיות לאסתטיקה, שהפך לעקרון יסוד בעיצוב המודרני.

והנה היום, מאות שנים אחרי, אנחנו בעידן אחר. הקראפט עושה קאמבק. פריטים בעבודת יד, שיש בהם מגע אנושי, שמעבירים תחושה של קשר ישיר עם היוצר, הפכו לאובייקטים מבוקשים. הפער במחירים בין פריטים תעשייתיים למלאכת יד ברור: מצד אחד, ייצור המוני מפחית את המחירים ומביא עיצובים נגישים יותר לכולם. מאידך, אנחנו מתרחקים מהחיבור הרגשי שקשור במלאכת יד.

עיצוב שיש בו חשיבה, מיומנות ומגע יד אומן, מכיל ייחודיות ואופי, אך לא תמיד נגיש לכל כיס. זה מחיר שאנחנו לפעמים מוכנים לשלם כדי להרגיש שיש לנו בידיים משהו מיוחד באמת – לא רק פריט, אלא סיפור. כי בואו נודה בזה: יש משהו קסום בידיעה שהכוס שממנה אתם שותים קפה נוצרה על אובניים ושהאדם שיצר אותה עשה זאת בחדוות יצירה.לעומת כוס שיצאה מפס ייצור שמשכפל מאות כאלה בדקה.

עיצוב ירוק: כשהזוגיות בין יופי לפרקטיקה עובדת

יש רגעים שבהם הניגודים דווקא יוצרים הרמוניה מושלמת – וזה בדיוק מה שקורה כשעיצוב פוגש ערכים אקולוגיים. המוצרים מתוכננים מתוך ראייה כוללת – מתהליכי ייצור אחראיים, דרך שימוש בחומרים בני-קיימא, ועד למיחזור ושימוש חוזר. בעצוב כזה, הפרקטיות והיופי חורגים ממובנם המיידי – הפרקטיות מתבטאת בכל שלב בחיי המוצר, והיופי טמון בהרמוניה שבין עיצוב ואחריות סביבתית. גם מותגי עיצוב מסחריים וגם אומנים  מאמצים פתרונות כמו חומרים טבעיים או עיצוב מודולרי המאפשר תיקון ושדרוג. המגמה הזו לא רק יוצרת אסתטיקה ייחודית, אלא גם מבטיחה את תרומתם לעתיד הפלנטה. תפיסה זו מציבה את הקיימות במרכז תהליך העיצוב, ומחברת בין היופי לבין הפרקטיקה בהקשרים רחבים של אחריות חברתית וסביבתית. בעולם שבו אפילו קשיות שתייה עשויות להוות נזק בלתי הפיך, למה שלא נחשוב איך השולחן החדש שלנו יכול לחיות לנצח?